רקלה מוסוליני
 | |
| לידה |
11 באפריל 1890 פרדאפיו, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
30 באוקטובר 1979 (בגיל 89) פורלי, איטליה |
| מדינה |
איטליה, ממלכת איטליה |
| מקום מגורים |
וילה טורלוניה, Villa Carpena |
| בן או בת זוג |
בניטו מוסוליני (1915–1945) |
  | |
רקלה מוסוליני (באיטלקית: Rachele Mussolini; 11 באפריל 1890 - 30 באוקטובר 1979) הייתה אשתו של הרודן הפשיסטי האיטלקי, בניטו מוסוליני. נותרה בחיים לאחר שהוא הוצא להורג בשנת 1945 יחד עם פילגשו קלרה פטצ'י, והאריכה חיים לאחר מכן.
הקשר למוסוליני
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקלה מוסוליני נולדה בשנת 1890 למשפחת איכרים בשם גוידי (Guidi), אביה אגוסטינו גוידי ואימה אנה לומברדי. לאחר מות האב הפכה אימה לפילגשו של אלסנדרו מוסוליני, אביו של בניטו מוסוליני. בשנת 1910 עברו האם והבת לבית מוסוליני. כך שבניטו מוסוליני הכיר את רקלה גוידי, שהייתה צעירה בשבע שנים, במשך זמן רב. נוצר קשר בין השניים. ב -1 בספטמבר 1910 נולדה בתם אדה מקשר זה. כניסת האם לבית מוסוליני לא הייתה מכיוון שבני הזוג חיו בנישואים פרועים. אלה שבאותה תקופה החוק האיטלקי איפשר זאת. רקלה הצעירה התפעלה מבניטו מוסוליני ושניהם פתחו במערכת יחסים.
ב־17 בדצמבר 1915 נישאו רקלה ובניטו בטקס אזרחי בלומברדיה. בשנת 1914, שנה לפני נישואיו לרקלה, נישא מוסוליני לקוסמטיקאית רפואית בשם אידה דאלסר ממילאנו, ואף נולד לו ממנה בן, בניטו אלבינו מוסוליני, בו סירב להכיר. כאשר עלה לשלטון, רדף את אידה דאלסר ואת בנם המשותף, והביא לאשפוזם בכפייה במוסדות פסיכיאטריים, ואף למותה של אידה בשנת 1937 ולרציחתו של בניטו אלבינו בשנת 1942.
ילדיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לבניטו ורקלה מוסוליני נולדו חמישה ילדים, שתי בנות ושלושה בנים: אדה מוסוליני (1995 – 1910), שנולדה מחוץ לנישואים שבעלה היה הרוזן גליאצו צ'אנו, שר החוץ בממשלתו של מוסוליני, ויטוריו מוסוליני (1997 – 1916), ברונו מוסוליני (1941 – 1918), רומנו מוסוליני (2006 – 1927), שהיה נשוי לאחותה של סופיה לורן ו-אנה מריה מוסוליני (1968 – 1929).
נאמנותה למוסוליני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת שלטונו של מוסוליני, הוצגה רקלה מוסוליני כדוגמת מופת של עקרת הבית והאם הפשיסטית. רקלה הייתה מודעת למערכת היחסים של מוסוליני עם פילגשו קלרה פטצ'י וניסתה לסיימה, אך לא הצליחה.
היא נותרה נאמנה למוסוליני עד הסוף. אבל, ב־28 באפריל 1945 היא לא הייתה עם מוסוליני כשהוא ופילגשו, קלרה פטצ'י, נלכדו והוצאו להורג על ידי פרטיזנים איטלקים. רקלה מוסוליני ניסתה לברוח מאיטליה לאחר מלחמת העולם השנייה, אך היא נעצרה בעיר קומו, הסמוכה לשווייץ על ידי פרטיזנים איטלקים. היא הועברה לידי צבא ארצות הברית והוחזקה באי איצ'יה בצפון מפרץ נפולי, אך שוחררה לאחר מספר חודשים. היא ביקשה כי ימסרו לה את גופתו של מוסוליני, בקשה שנענתה רק כעבור עשור. בהמשך פתחה מסעדה. לאחר התדיינות משפטית היא קיבלה פנסיה משלטונות הרפובליקה האיטלקית, כאלמנתו של פקיד ציבור, משנת 1975 ועד מותה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דניס מק-סמית, מוסוליני, הוצאת ספרית אופקים עם עובד, 2004.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דן לחמן, מוסוליני - הרהורים על דיקטטור, חלק א', באתר אימגו, 2005
- רקלה מוסוליני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
רקלה מוסוליני, באתר Discogs (באנגלית)
